הפילוסופיה של הטרגדיה [ 9 ] של האדם לכדי סדר דברים רציונלי והכרחי . ׳במובן זה׳, הוא כותב, ׳דומה האידיאליזם למדינת-רודן מזרחית : מבחוץ הכול זוהר הרעיונות המוסריים, סבור ויפה ונצחי, אבל בפנים יש זוועות׳ . שסטוב, יותר מכל מערכת אחרת, מתבססים על הנחות שהושגו מתצפיות על ביטוים החיצוני של יחסים אנושיים . אנשי המוסר משתוקקים לקיים בתוך עולמו הפנימי של האדם אך ורק את סדר הדברים הטבעי . ואולם דוסטויבסקי וניטשה, אחרי הצניחה אל המרתף, לא חשו בחווייתם האישית אלא שנאה כלפי הסדר הטבעי . האדם מן המרתף כותב על החומה ׳הרציונלית׳ המוצבת אל מול האדם : אבל, ריבונו של עולם, מה אכפת לי מחוקי הטבע והאריתמטיקה, אם משום מה החוקים האלה וה׳שתיים כפול שתיים שווה ארבע׳ אינם מוצאים חן בעיניי ? מובן שאינני יכול לפרוץ חומה שכזאת במצחי [ . . . ] אולם לא אשלים עימה רק מכיוון שזו חומת אבן ומשום שאין לי הכוחות לכך . בפרשנותו זיהה שסטוב את חומת האבן של דוסטויבסקי עם ׳הדבר כשהוא לעצמו׳ הקאנטיאני . אומנם השפה שונה, אבל בעיניו אין שום הבדל בינה ובין אותה חומה בלתי חדירה מבחינתה של התבונה האנושית . חומה זו היא המסמלת יותר מכל...
אל הספר