סוף דבר | 479 אֲבָל הַיְּצִירוֹת הֲכִי קְצָרוֹת, הֵן תָּמִיד הֲכִי מְעֻלּוֹת, וּלְאֵלֶּה יְשַׁמְּשׁוּ לִי מַדְרִיךְ הָגוּן כְּל רַבֵּי הָאָמָּנִים, וְשִׂים נָא לֵב, שֶׁרָצוּי לְהַשְׁאִיר בְּכָל הַנּוֹשְׂאִים הַיָּפִים, מָקוֹם לְמַחְשָׁבָה שֶׁתָּאִיר . לְפִיכָךְ הַדִּיּוּן הַזֶּה חַיָּב לָבוֹא לִידֵי סִיּוּם . 75 דודסלי מתנגד לאפימיתיום, וזאת כדי לא לפגוע בקורא . לדעתו, לא ייתכן לתת לקורא את התחושה שהממַשל אינו סומך על האינטליגנציה שלו, שהוא סבור שאין ביכולתו להבין את משמעות המשל לאחר שסיים לקוראו . 76 ליברן, בן המאה העשרים, סובר כמותו . לדעתו, המשלים האוֹמנותיים מכבדים את האינטליגנציה של הקורא : הם מספרים את סיפור המשל ועוצרים בסיומו . כך הם מאפשרים לקורא את ההנאה שבהסקת מסקנתו שלו באופן עצמאי, וזאת בטרם יגיע אל הנִמְשַׁלֶּקַח, שהושמה עליו תווית זו בכך שהוא נותר מחוץ לסיפור המשל . 77 עם זאת דודסלי אינו מעוניין להשאיר את הקורא לחלוטין בלי תוספת, והוא מעדיף להוסיף לַמשל פרומיתיום . הסיבה שהוא בוחר בפרומיתיום היא לתת לקורא רמז, לכוון אותו לקראת הנִמְשַׁלֶּקַח ולא לתת לו למעוד או לטעות בדר...
אל הספר