168 | פרק שני בדרך ובא לקראתם דוב . מיהר האחד לעלות על עץ להיסתר בו, והאחר, שעמד להיתפס, שכב על הארץ והעמיד פני מת . ניגש אליו הדוב והריחו מכל עבריו, ובחושבו כי מת מוטל לפניו הסתלק, לפי שאין הדוב נוגע בפגרים . אז ירד מן העץ האיש שמצא בו מסתור ושאל את ידידו מה לחש הדוב על אוזנו . במשלו של איזופוס השיב לו הידיד : "לְהַבָּא אַל תֶּאֱרַח לְחֶבְרָה בַּדֶּרֶךְ עִם יְדִידִים, הָעוֹזְבִים אוֹתְךָבִּשְׁעַת סַכָּנָה ! " . 315 לעומת זאת, במשלו של לה פונטן, הנפתח בכך שהשניים מכרו את עור הדוב בטרם צדוהו, אמר לו הדוב : "לְעוֹלָם אַל תִּמְכֹּר אֶת עוֹר הַדֹּב בְּטֶרֶם הִכִּיתוֹ" . 316 הבדל זה עצמו בין הלקח של איזופוס לזה של לה פונטן מצוי גם בסיפור משל על אודות רועה שנכנס בחורף עם עיזיו למערה ומצא בה עיזי פרא . חשב הרועה בליבו כי אם ייתן לעיזי הפרא אוכל תתרגלנה אליו ותהפוכנה לחלק מִצֹאנו, וכך יתעשר . כדי להאכילן גרע כמות נכבדה מן האוכל של צאנו המקורי . משהגיע האביב עזבו עיזי הפרא את המערה וברחו אל ההרים, אל נוף הסלעים החביב עליהן . הלקח של קרילוב, המספר כי מרבית עיזיו של הרועה מתו ברעב, הוא שאין לערוך...
אל הספר