12 | פתח דבר 4 . 'דוגמה של לעג', 'אות אזהרה', 'דוגמה שיש ללמוד ממנה לקח' – הוראה זו באה לידי ביטוי במקרא בצירופים הפותחים לרוב בפועל מן השורשים "ה-י-ה", "נ-ת-ן" או "ש-י-ם" על זמניו השונים שאחריו מילית היחס "ל", כגון "וְהָיִיתָלְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים" ( דב' כח, לז ) ; 7 "וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁהַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּלְאוֹת וְלִמְשָׁלִים" ( יח' יד, ח ) ; "וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל" ( תה' סט, יב ) ; "וְאֶת-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי וְאֶתְּנֶנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל-הָעַמִּים" ( דה"ב ז, כ ) . 8 5 . חרפה, בוז – יש מקומות במקרא שבהם המילה משמשת בהוראת 'לעג' גרידא : לא דוגמה ללעג אלא התגשמות הלעג, כגון "וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל-הָעַמִּים" ( מל"א ט, ז ) ; 9 "וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה בְּכָל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר-אַדִּיחֵם שָׁם" ( יר' כד, ט ) ; "תְּשִׂימֵנוּמָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד-רֹאשׁבַּלְאֻמִּ...
אל הספר