ההגיונות הסותרים בהוראה 248 מצדיקות את הטלת המרות על התלמידים, מתפקדים מורים רבים מסוג זה על פי האמונה שבהפעילם פיקוח חמור על תלמידיהם הם משרתים את החינוך כמיטב יכולתם . אמונה זאת היא לעיתים קרובות רציונליזציה של מניעיהם השתלטניים . מורים מסוג זה נזקקים הרבה לכוח משלושת הסוגים הראשונים שנמנו לעיל — לכוח של הענקת תגמולים, לכוח של כפייה ולכוח מוסדי . לצורך או שלא לצורך מבליטים מורים אלה את העובדה שתלמידיהם תלויים ברצונם . כשהם מצליחים בהנהגת הכיתה הם שמחים להעניק תגמולים מן הסוג המצוי בידיהם — שבח וציונים חיוביים ; וכשאינם מצליחים הם מפעילים כוח כפייה באמצעות הסנקציות העומדות לרשותם — עונשים וציונים שליליים . כאשר רסן ההנהגה עומד להישמט מידיהם, הם פונים לעזרתו של הכוח המוסדי — פנייה למנהל, תביעה להוצאת תלמיד וכו' . אולם יהיה זה צמצום בלתי מוצדק של תיאור המצב אם נגבילו רק לסגנון הנהגה הנגזר מצורכיהם הנפשיים של חלק מהמורים . נכון, מורה שתלטני עשוי להימצא בכל מערכת חינוך, אך ישנן מערכות חינוך שבהן סגנון זה הוא חלק בלתי נפרד מהשיטה כולה . במקרים כאלה גם המורים שאין להם דחפים פנימיים להשתלטות...
אל הספר