יחזקאל דר: יש להגדיר הגרעין המינימלי של קיבוץ

פגישה רביעית ,,, 161 מצטרפת לכך השאלה עליה דיבר דגין, מה קורה למאזן שבין פרט וקהילה בתהליך שבו החישוקים הקולקטיביים ­ ברמה הסימבולית של אמונה וטקסים, ברמה של היחסים הבינאישיים, ברמה של קיום או אי­קיום משק משותף, קיום או אי­קיום שירותים משותפים וכוי ­ נחלשים והולכים . מאזן זה בעיתי בכל חברה, על אחת כמה וכמה בחברה קומונלית, על אחת כמה וכמה בחברה קומונלית המרפה מדעת את חישוקיה המשותפים . מה ממשיך לקיים את הקומונה לנוכח החלשתם של חחישוקים המשותפים . ההסתכלות על דגמי השינוי בשטח יכולה להיות מאוד מאלפת זה דורש כמובן המשגה כלשהי של כיווני השינוי השונים . אם להשתמש במונחים שהעלה עמיר כשדיבר על קיבוץ ­ קיבוציות וקיבוצניקיות ­ המחקר צריך להגיע לאיזו תפיסה מוסכמת מהי מידת הקיבוצניקיות שהפרטים, הממסד, ההנהגה, רוצים ומהי מידת הקיבוץ הדרושה כדי להגיע לאותה רמה של קיבוצניקיות . ] חערו 1 : עמיר אמר דבר יותר חמור ­ שהקיבוצניקיות לא הולכת עם קיבוציות . . . [ גם עמיר יודע שהפריז . אני רוצה לסיים ולומר ­ פסיכולוגים עשו מאמצים רבים כדי לחקור את האישיות של בן­הקיבוץ, את 'האדם החדש' . מאמץ זה הוליד אמנם הרבה...  אל הספר