הבית ובבעלי הכנף . אבי טיפל בעדר הבקר, בהספקה לבית ולמשק ובניהול החווה . מזג האוויר, שהיה קפריזי מאוד באזור שלנו, הכתיב לנו את סוג עבודת השדה ואת קצבה . במות המשקעים היתה שונה באופן דרסטי משנה לשנה . היו שנים של שטפונות והיו שנים רבות יותר של בצורת . הגשמים והבצורת לא הבחינו בין עונת הקיץ לבין עונת החורף ! . על הבצורת לא היה אפשר להתגבר, אפילו באופן חלקי, מאחר שלא ידענו השקייה מהי . האדמה היתה מהודקת, בשל הדריכה המתמדת של עדר הבקר, במשך מספר שנים, בשדות המרעה של האספסת . חריש השדות התאפשר רק לאחר גשם של 04 50 מילימטר לפחות . כעבור שבוע ימים, בערך, התייבשה האדמה ושוב לא ניתן היה להחדיר את סכין המחרשה לתוכה . אז היה הכפר כולו נכנס למצבחירום : החריש התבצע בקצב המהיר ביותר, בעזרת ששה סוסים הרתומים למחרשה, החל מהאיר השחר עד לשעות החשכה . יום העבודה התחיל ביציאה לשדה, רכוב על סוס, עדיין בשעות החושך, על מנת להכניס את הסוסים מהשדה הפתוח אל החצר המגודרת ולרתום אותם למחרשה פעולה זו ארכה כמעט שעה, במקרה הטוב, כאשר מצאנו את הסוסים בשדה ללא קושי . את ארוחתהבוקר הבאתי עמי מהבית; את ארוחתהצהריי...
אל הספר