פרק שני: המחלקה הערבית (המסתערבים)

36 יעקב מרקובצקי הפרימיטיבים, אלא בעיקר משום שנאסר על האיש ) נעים דהאן ( , חבר קיבוץ רמת הכובש, ליצור כל קשר עם משפחתו . . . היה זה מראה מעורר רחמים . האיש היה נתון בתנאי עבודה שכל אחד היה מתמוטט בהם, אך התפקיד עשה את שלו, ודומה שנצנצה בעיניו גאווה כאשר הופעתי לפניו באותו ואדי . זכורני כי רציתי לחבקו, אך הוא לא הניח לי לעשות זאת, הואיל והיה מלא פשפשים וכינים . הגשתי לו תחילה את תמונת בנו ומכתב מרעייתו . ארשת של עצבות ירדה על פניו ביודעו שמאותו הרגע יצטרך להמתין חודש ימים לפחות, מנותק לחלוטין מחייו ומעולמו, עד לפגישה השנייה עימי . לאחר מכן הנחנו לו להתבודד על סלע לוהט לכתיבת המכתב החודשי למשפחתו . ידענו להעריך את כוח סבילותו של האיש שקיבל על עצמו בידוד מוחלט וכן תנאים סניטריים וכלכליים מחרידים . 60 תיאור זה מדגיש את הדבקות במשימה של לוחמים אלמוניים, שחיו כבודדים בסביבה עוינת ובתנאים קשים . במקביל לפעולת ההתבססות במקומות עבודה, פעלו המסתערבים בריכוזי ערבים . הם השתתפו בחגיגות ובכינוסים עממיים ) נבי רובין, נבי מוסה ( 61 וחדרו לארגונים ערביים צבאיים­ למחצה כמו הנג'אדה, כדי להשיג מידע צבאי ...  אל הספר