אני בעלת תואר ראשון ושני במשפטים ומדע המדינה, והייתי בדרך לדוקטורט . נאלצתי להילחם על שאלת המחקר שלי, והאוניברסיטה החליטה שזה אוונגרדי מדי, ובאופן עצוב למדי להם ולי, לאחר שאני כבר התייאשתי לחלוטין, המודל הנבואי שבניתי התגשם שלוש שנים אחרי . כמה חבל . בינתיים נולד לי בני הבכור, והגעתי למסקנה שאם בחרתי להיות אימא אני צריכה לקחת על זה אחריות, ולאחר שניסינו כמה פעמים למצוא לו גנים בשלוש שנות חייו הראשונות, הבנתי שאני לא מוכנה למערכת הזאת, ושלחנו אותו בגיל שלוש לגן פרטי . כל החששות שלי התממשו מהבחינה של ניסיון לייצר אינדוקטרינציה בגיל מאוד מאוד צעיר, שבעיניי זה שלב סופר קריטי . כשהבנתי שהגננת מתכוונת לדבר גם על יום השואה ואחר כך גם על יום הזיכרון ויום העצמאות לילדים בני שלוש, אז בני הבכור בילה את החודשים האלה מחוץ לגן, ואז ביליתי כאימא לשני ילדים כבר בחינוך ביתי, ואז התחלתי לחפש כל מיני רעיונות והקמתי עמותה של הורים . ניסינו להקים פעוטון צומח, וזה לא כל כך הצליח, וזה הסתיים כשבכורי עלה לכיתה ט' והצטרף לבית הספר האנתרופוסופי בנס ציונה, ואחותו הגיעה למסקנה שהיא רוצה להצטרף . אז היא נכנסה כבר ...
אל הספר