ועוד משהו בקונטקסט של הסיפור שלי זה שאיבדתי את אח שלי בפיגוע, באינתיפאדה השנייה, פצע שנגרם בארץ וגם מחבר אותי למשפחה שלי וגם לכל מיני בחירות שעשיתי שלא לגור במקומות מסוכנים . הוא [ בן הזוג ] התחיל לדבר על זה יותר, ואז באפריל 23 עשינו חופשה קצרה, אחרי שלא טסנו בעצם בגלל הקורונה ובגלל שהפכנו להורים . עשינו חופשה של ארבעה ימים בברלין, משהו מאוד קצר, שהתחבר לו לאיזה כנס, ועשינו ארבעה ימים מאוד לא תיירותיים . היינו סתם באיזו שכונה והלכנו לגינות ציבוריות ולגן שעשועים כי היינו עם ילד, ופתאום פנו אלינו כי היו משוכנעים שאנחנו גרים שם כי זה הגיוני לשמוע שפות אחרות בגן שעשועים, ופתאום זה קצת הדליק לי משהו, יכולתי לדמיין את זה, את החיים שלי עם משפחה, בעיר הזאת . זו הייתה שיחה מאוד טורדנית, זה בא יותר ממנו, אבל הרגשתי שגם אני רוצה לחיות כך, זה לא יכול להיות החלטה של צד אחד . ואז בספטמבר 23 אני פתאום הובלתי קו של "בוא נבחן את זה יותר ברצינות", ואז אם אנחנו מחליטים שלא, אז די, אז לא מדברים על זה יותר כל הזמן וזה היה חסר תכלית רק לדבר על זה, וכל פעם שקרה משהו רע בארץ אמרנו : "טוב, עכשיו הולכים" . אי א...
אל הספר