פתח דבר

שלפיו את ישראל לא עוזבים היה חלק מהחינוך שקיבלתי . עם זאת, חשיבה על עזיבה לא הייתה זרה לי בתקופות שונות של חיי . הקרע, האכזבה, הכעס והזעזוע מאז שבעה באוקטובר הגבירו אצלי הרהורים וערעורים על הנחות יסוד רבות שעליהן גדלתי, והובילו אותי לרצות להכיר את סיפוריהם של ישראלים, שלא רק דיברו או חשבו על עזיבת ישראל, אלא עשו זאת בפועל . רציתי להבין לעומק מה גרם לאנשים צעירים יחסית שנולדו, התבגרו והולידו כאן ילדים, לקום ולעזוב . האם יש כאן אידאולוגיה ? אינטרסים אישיים ? האם לצד ההחלטה שהתקבלה ויושמה יש להם גם תחושות של געגוע, חרטה, אשמה ? האם הגירה מישראל לאחר שבעה באוקטובר היא צעד אמיץ, או ביטוי של פחד ? עד כמה הראיונות איתם יפיקו סיפורים על בריחה מישראל, או סיפורים על תשוקה להיקלט במקום חדש ? כלומר, האם לפנינו הגירה של דחייה או הגירה של משיכה ? ובכלל, מה נּגלה בסיפורים ? המפגש עם המרואיינים בחרתי לתחום את הסיפור על עזיבת ישראל החל משמונה באוקטובר ,2023 יום לאחר פרוץ המלחמה, ועד לסיום שלב הראיונות בפברואר 2025 . הדגשתי שאני מכוון למהגרים ישראלים שעזבו את המדינה החל משבעה באוקטובר, אבל לא בהכרח בגלל...  אל הספר