81׀ שיין פאריש לא ידעתי עם מי הוא משוחח, אך יכולתי לראות שפניו האדימו בחמת זעם במהלך השיחה . כבר למדתי בדרך הקשה שברגעים כאלה לא כדאי להפריע לו או להציע לו לנשום עמוק . אם הייתי עושה זאת, זעמו היה מוסט במהרה אלי . כשהוא סיים את השיחה הצטלבו מבטינו . ידעתי שיש לי שבריר שנייה לומר משהו, אחרת הוא יתחיל לצרוח עלי ולגעור בי על כך שהוא נאלץ לקבל שיחה שלא נקבעה מראש . "מה קרה ? " שאלתי . "הייתי צריך להעמיד מישהו במקום", הוא אמר . גם בלי לדעת מי היה מעברו האחר של הקו, עוצמת הזעם שלו הביאה אותי למסקנה שמדובר במישהו שלא מכיר אותו . האנשים שעבדו תחת המנכ"ל הזה ידעו שעדיף לא לומר לו שום דבר שעלול להרגיז אותו . וזה כולל חדשות רעות, רעיונות שעומדים בסתירה לדעותיו, וכמובן להציע שיעצור וינשום עמוק כשהתנהגותו מחמירה את המצב . זו היתה אחת השיחות האחרונות שהוא קיבל במשרד הזה . הרגע השגרתי הזה שינה הכול . התברר שהאדם בצדו האחר של הקו ניסה נואשות לדווח לו על בעיה שהיו לה השלכות חמורות על הארגון . כשהחששות שהביע האדם הזה נענו בזעם, הוא החליט לשטוח את טענותיו בפני הדירקטוריון . כעבור זמן קצר פוטר המנכ"ל . גם...
אל הספר