מי שמשמש עד להתנגדות צופה בה בלי שיפוט . כאשר אנחנו לא תוקפים בתגובה, לא מתערבים ולא הופכים את עצמנו למוקד העניין - אלא רק ממקדים את תשומת לבנו באחר, מקשיבים ומביעים את מה שאנחנו רואים או מבינים - אנחנו יוצרים לאחר מרחב שבו הוא יכול לומר מה הוא מרגיש ולהוריד מהלב . התנגדות רוצה שיכירו בה . אם אתם חושבים שאתם יודעים למה יתנגד הצד השני, או שאתם חשים בהתנגדות סביב סוגיה מסוימת, מהלך אייקידו יהיה לנסח את הדברים במילים לפניו . "את אולי חושבת שלא יהיה לנו מספיק זמן" . או, "זה אולי נשמע לך יקר" . או, "אני אולי נראה צעיר מדי לתפקיד ניהולי" . קריאת מחשבותיו של האחר וניסוח של ההתנגדות משחררים את תשומת לבו מהקול שיש לו בראש, ועכשיו הוא יכול להקשיב לנו . הראינו לו גם שאנחנו חכמים והגיוניים כי אנחנו רואים את נקודת ההשקפה שלו . לא נובע מכך שצריך לנחש נכון בכל פעם . לפעמים עוזר פשוט לומר, "אני רואה שיש לך ספקות" . כאשר מראים לצד השני שאנחנו מביאים בחשבון את רגשותיו, אנחנו מבססים תחושת שותפות בינינו . אם האחר כבר ביטא התנגדות ( נניח שמישהו כבר ניסה את הרעיון שלנו ונכשל ) , הוא יצפה להתקפת נגד מצדנו . ...
אל הספר