לקצוב 135 אמונדסן ביומנו, "עבר עלינו יום לא נעים — סופה, רוחות שלגים וכוויות קור, אבל התקרבנו בעוד 20 קילומטרים ליעדנו . " ב- 12 בדצמבר 1911 , העלילה הסתבכה : אמונדסן וקבוצתו הגיעו לכדי קצת יותר מ- 70 קילומטרים מן הקוטב הדרומי, קרוב יותר מכל אדם שניסה לעשות זאת לפניהם . הם עברו מסע של כ- 1,050 קילומטרים מפרכים והיו על סף ניצחון במרוץ חייהם . והדובדבן שבקצפת : מזג האוויר באותו היום היה לטובתם . אמונדסן כתב, "ההתקדמות ופני השטח טובים מאי-פעם . מזג האוויר נפלא — רגוע ושמשי . " שם, ברמת הקוטב, היו להם תנאים אידיאליים לסקי ולמזחלות בדרכם לקוטב הדרומי . עוד מאמץ אחד, והם יכולים להגיע אליו ביום אחד . אבל זה לקח להם שלושה ימים . למה ? למן הרגע הראשון ממש של מסעם, אמונדסן התעקש שהמשלחת שלו תתקדם בדיוק 15 מייל ( כ- 24 קילומטרים ) מדי יום — לא יותר, ולא פחות . המקטע האחרון לא היה עתיד להיות שונה . גשם או שמש, אמונדסן "לא הרשה לעבור את המכסה היומית של 15 מייל . " בזמן שסקוט הרשה לצוותו לנוח רק בימים "שהיה קפוא" ודחף אותו עד לנקודת "מאמץ לא אנושי" בימים "שהפשיר", אמונדסן "התעקש על שפע מנוחה" ושמר ע...
אל הספר