110 אפס מאמץ וההפסדים שהחברה יכולה לצפות לספוג בשל דיסקים פגומים או כאלה שלא הוחזרו, וכן הלאה . במקום זאת, הייסטינגס שלח לעצמו CD בודד . הייסטינגס הבין, שאלא אם יהיה אפשר לשלוח תקליטורי DVD בדואר בצורה מהימנה מבלי שייפגמו או יהרסו בתוך כך, אין לרעיון שום סיכוי . אז הוא והשותף המייסד שלו, מרק רנדולף, הלכו לחנות תקליטים בסנטה קרוז וקנו CD משומש . ואז, נזכר רנדולף, הם הלכו לאחת מאותן חנויות מתנות קטנות בשדרת פסיפיק וקנו לעצמם את "אחת מאותן המעטפות הכחולות הקטנות לכרטיסי ברכה . " הם כתבו על המעטפה את כתובת ביתו של ריד, הכניסו פנימה את התקליטור ושלחו אותו בדואר עם בול יחיד של דואר מהיר . "למחרת כשהוא בא לאסוף אותי," אומר רנדולף, "היתה לו מעטפה ביד . היא הגיעה לביתו עם CD לא שבור . זה היה הרגע שבו שנינו הסתכלנו 3 זה על זה ואמרנו, 'הרעיון הזה עשוי באמת לעבוד' . " הקונספט היה גדול . ענקי, בעצם . הוא היה מרחיק ראות ושאפתני . המייסדים ידעו כיצד נראה "גמור" — שירות הסטרימינג הגלובלי האדיר וספריית התוכן שנטפליקס היא כיום — אבל במקום להתוות תוכנית מורכבת ומפורטת כדי להגיע לשם, חיפשו הייסטינגס ורנדו...
אל הספר