84 אפס מאמץ ווטסון שואל את הולמס מדוע הסבריו נשמעים פשוטים ומובנים מאליהם, אבל אינם נגישים עד לרגע שבו הוא מסביר אותם . "ובכל זאת אני סבור שעיני טובות כשלך," אומר ווטסון . ״בהחלט,״ עונה הולמס וצונח אל הכורסה . ״אתה רואה, אך אינך מבחין . " או אז שואל אותו הולמס כמה מדרגות יש בגרם המוביל מחדר הכניסה למטה . ווטסון צעד בו מאות פעמים . אבל אין לו תשובה . "לא הבחנת," אומר הולמס בנימת ניצחון . "אף על פי * שעיניך ראו הכול . " רבים מאיתנו לא יתקשו להבין את המצוקה שחווה ווטסון בסיפור הזה . אחרי הכול, למי מאיתנו לא קרה פעם שציינו בפנינו דבר מה מובן מאליו, נוכח תמיד או גלוי לגמרי לעין בסביבתנו הקרובה, ואף על פי כן מעולם לא שמנו לב אליו ? ווטסון ראה ביכולתו העל-אנושית כביכול של הולמס לגזור שורה של עובדות מדויקות מרמזים פעוטים לכאורה, משהו הגובל במאגיה . אבל מובן שאין זו מאגיה . זהו ההבדל, בין לראות ללהבחין, בין לצפות ללשים לב, בין להיות ללהיות נוכח . כמה פעמים אנו עוסקים בפעולת הבחנה, בשימת לב אמיתית ? אני מכיר אנשים רבים שממש מתקשים בכך . קשה להיות נוכח ברגע, להתמקד כמו * הפסקה הבאה הושמטה מן התרג...
אל הספר