חלק ב : טקטיקות של מנהיגות | 147 כמובן הייתי קם ומשמיע את קולי ; הייתי ממלא את הריק המנהיגותי הזה . אך אם נוצרה בעיה שמתפתחת לאטה, לא הייתי ממהר ליטול את הפיקוד ; הייתי מניח לבעיה להתפתח עוד מעט . הייתי מביט סביב, מתנתק ניתוק מנטלי ומתבונן במצב כמות שהוא באמת ובתמים . הייתי מאמת את מה שראיתי . הייתי נותן למישהו אחר הזדמנות לקום ולמלא את החלל המנהיגותי — ואם מישהו אכן עשה כן, הייתי בוחן ביני לביני את התוכנית שלו ואת ההנחיות שהוא נותן . אם ההנחיות היו טובות, הייתי תומך בהן . אם ההנחיות היו גרועות, הייתי ממשיך לשקול איזו תוכנית טובה יותר, כדי שאוכל להציע תיקונים בבוא השעה . אם לא נמצא מי שיקום ויעשה מעשה, הרי זה בדרך כלל משום שאיש לא הבחין בריק המנהיגותי שנוצר . הם לא הבחינו בו משום שלא היו מנותקים ; מוחותיהם היו שקועים במצב עצמו . ומאחר שאני הפעלתי את הניתוק, לא הלכתי לאיבוד בפרטי הפרטים של האירועים . הייתי במקום מנטלי אחר, מתבונן בתרחיש ממרחק וירטואלי שאפשר לי להבחין בבעיות במהירות רבה יותר . ועדיין לא זינקתי היישר פנימה . ככל שהנחתי לזמן לחלוף, ככל שהנחתי לריק המנהיגותי להימשך עוד מעט,...
אל הספר