פרק שני: צזורה | רב־תרבותיות ופוליטיקת הזהויות

א . פתיח רוב התיאורים של תולדות הספרות הישראלית בעשור השנים שבו אנו עוסקים בספר הזה מורים על מגמת התפרקות . כך, למשל, מתאר את העשור הזה אברהם 1 שעסק כולו, לראשונה, בלבן, בספרו החשוב גל אחר בסיפורת העברית ( 1995 ) , בסיפורת עברית פוסט-מודרנית . 2 שקבע ש"השנים הראשונות תחילה מצטט בלבן את שמואל נוח אייזנשטדט, לאחר ששת הימים הצטיירו, בדרך כלל, בישראל ומחוצה לה, כפסגת הגשמתו של החזון הציוני, כדרך שהוא בא לידי ביטוי בתבנית המוסדית והתרבותית אשר התפתחה למן קום המדינה . " בשנות השבעים והשמונים – ממשיך בלבן את אייזנשטדט – "השתנתה סיטואציה זו מן הקצה עד הקצה . מלחמת יום כיפור יצרה סדקים עמוקים בקונצנזוס הישראלי [ . . . ] המהפך של 1977 היה שיאה של רעידת האדמה שראשיתה באוקטובר 1973 [ . . . ] . דמותה הקודמת של החברה הישראלית, חברה בעלת מרכז חזק ושוליים, השתנתה ללא היכר . בהיעדר קונצנזוס החלו לנוע למרכז הבמה השסעים החברתיים והאידיאולוגיים שעד כה נשמרו בשולי הפעילות החברתית והפוליטית ( המתח בין ספרדים ואשכנזים, בין דתיים לחילונים ועוד ) . מלחמת לבנון ( 1982 ) הנחיתה מכת מוות על שרידי הקונצנזוס הישראל...  אל הספר