שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 66 ואמר לו הנני נותן לך הבית עם השטר מתנה שבתוכו, מי [ = אם ] נימא כה״ג [ = כהאי גוונא ] חצירו ומתנתו באין כאחד, דכה״ג אמרו ריש פרק הזורק [ גיטין עז ע״א - ע״ב ] חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה, ומסיק יד דעבד כיד רבו אלא גיטו וידו באין כאחד וה״נ [ = והכי נמי ] חצירה וגיטה באין כאחד, והרי בשעה שזרק לה הגט תוך חצירה עדיין אינו חצירה אלא ע״י הגט נעשה חצירה, וכמו גבי עבד דנעשה ידו ע״י הגט שחרור, וה״נ נעשה חצר דשמעון ע״י השטר מתנה שבחצר ( קצות החושן, סי׳ ר ס״ק ה ) . השאלה שבה פותח רא״ל פשוטה : האם המנגנון שעובד במקרה של גט אישה ושחרור עבד יפעל גם במקרה קניין סטנדרטי, שבו אדם מקנה לחברו חצר, באמצעות שטר המונח באותה החצר עצמה ? האם נוכל לומר כאן ״שטרו וחצרו בָּאִין כאחד״ ? בצעד הבא שלל רא״ל את ההשוואה, כאשר הנחת היסוד שלו היא תפיסה ריאליסטית של המנגנון, השוללת את האפשרות הטכנית לבצע קניין כזה : ״ולאחר העיון נראה פשיטא דכה״ג אינו זוכה, דכיון דהחצר והשטר עדיין לא יצא מרשותו איך יזכה בו המקבל ומאין יהיה לו להמקבל זכיה בביתו ובשטרו״ ( שם ) . מעתה, כיצד באמת פועל מנגנון זה במקרים של ...
אל הספר