שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 8 8 קבע הטור הגניבה ועל המכירה . מכיוון שההלכה קובעת ש״המודה בקנס – פטור״, שזה שהודה לשותף אחד וכפר לשני יתחייב רק במחצית החוב, שיינתן לשותף שכלפיו כפר הגנב בגניבתו . כדי להבהיר את הסיטואציה המוזרה שבה אדם מודה לשותף אחד וכופר לשותף השני הציע הב״ח שיש להניח שהמתואר כאן התרחש בשני בתי דין שונים : וכתב הב״ח, ופירש רבינו דמיירי בהודה לאחד מהן כשתובעו בב״ד וכפר לשני כשתובעו בב״ד אחר, דאל״כ לא יתחייב לשני דמסתמא כיון דהודה לאחד מן השותפין כאילו הודה גם לשני, אלא מיירי בדכפר לשני בב״ד לפיכך כשבאו עדים חייב לשלם לשני ה׳ חצאי בקר עכ״ל . ואחי הרב המופלג תמה בזה על דברי הב ״ ח דְמה בכך שכפר בב״ד אחר כיון דכבר הודה ואיפטר בבי דינא קמא, ואטו הודה בקנס בהודאה כראוי לפני ב״ד ואח״כ תובעו בב״ד אחר וכפר בו יהיה חייב, זה לא נשמע כיון דהודה הודה ע״כ ( קצות החושן, סי׳ שנ ס״ק ב ) . תמיהת אחיו של רא״ל פשוטה : מכיוון שכבר הודה הגנב בבית הדין הראשון על גניבתו, ונפטר בכך מן הקנס, מה בכך שכפר בו שוב בבית דין אחר ? האם לא פטרה אותו 9 הודאתו הראשונה מן הקנס ? ונראין דברי הב״ח ואין בזה תימה, והו...
אל הספר