פרק שביעי : למדנות קונספטואלית – הדגמה וחידוד יכול אדם לחייב את עצמו בדברים בלבד, שלא על רקע חוב קודם וללא שטר ? רא״ל הפנה לראשונים שהקשו על הרמב״ם בַּעניין וביקש לתרץ את עמדתו, שלפיה אין כאן התחייבות בדברים אלא קניין אודיתא : ״וכבר נתקשו בדברי הרמב״ם כל האחרונים דאיך ונראה לענ״ד דוַדַּאי בדברים בעלמא לא מתחייב בדיבור בעלמא בלא קנין ובלא שטר . . . נתחייב . . . אבל טעמא דהרמב״ם משום אודיתא הוי, דאפילו חפץ יוכל להקנות באודיתא״ ( שם ) . כמקור לקניין אודיתא הפנה רא״ל למעשה איסור גיורא שאותו הזכרנו, והוא אף 5 הוסיף ושלח את המעיין לדבריו בסימן קצד, שם ״קנין אודיתא מבואר אצלנו באורך״ . לאחר הקביעה העקרונית בדבר עמדתו של הרמב״ם פנה רא״ל אל ה״שולחן ערוך״ וביקש לתרץ בעקבות החידוש שהציע סתירה לכאורה בדברי ה״שולחן ערוך״ : ובזה יאיר לך נתיבות השו״ע, דכאן העלה כדעת הרמב״ם ובסימן ס׳ כתב בסעיף ו׳ ז״ל, המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם חייב אף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו׳, אבל בלשון חיוב כגון שאמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בכך וכך חייב והוא שקנו מידו ע״כ, והוא לכאורה תמוה דהא דעת הרמב״ם ד...
אל הספר