ג. ״ונהניתי...״

פרק שביעי : למדנות קונספטואלית – הדגמה וחידוד 5 ע״ב בדפי הרי״ף ] וז״ל, כד דייקת ומעיינת תמצא טעמא דפטור בפשיעה משום דמצי אמר נטירותא דדהבא לא קבילת עלי ואיני שומר וכו׳ . . . אבל בממון שהזיק אף על גב דאינו אלא פשיעה כיון דרחמנא רמיא עליה נטירותא לא שייך האי טעמא . . . ונהניתי שכִּוונתי לדברי רמב ״ ן ( קצות החושן, סי׳ רצא ס״ק ד ) . חשובה לשונו של רא״ל בסיום : ״ונהניתי שכִּוונתי״ . לשון זו רווחת יחסית ב״קצות 0 כפי שהעלינו זאת החושן״, ודומה שהיא מלמדת הרבה על דרך מחשבתו של רא״ל . בפרק הקודם, שאלת יחסו של רא״ל לדברי הראשונים היא שאלה מורכבת ויסודית . הכְוָונה לדברי הראשונים היא קריטריון משמעותי להצדקת צורת החשיבה והיצירה ההלכתית שלו . נקודה מרכזית וחשובה היא שכמעט בכל המקרים הנידונים, הראשונים שאליהם הצליח רא״ל לכוון את דבריו הם ראשונים מבית המדרש הספרדי . פעם אחר פעם מצא רא״ל הד לחידושיו דווקא במשנתם של הרמב״ן, הרשב״א, הריטב״א, הרב בצלאל אשכנזי בעל ״שיטה מקובצת״ ור׳ יצחק בר ששת ( הריב״ש ) . תורתו של בית המדרש הספרדי השתלבה היטב באופק הקונספטואלי שרא״ל ביקש להציב לספרות ההלכתית . נקודה זו כ...  אל הספר