א. שלוחו של אדם כמותו

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים השליחות מאפשרת לאדם להרחיב את תחום פעילותו המשפטית מעבר לגבולות יסודה של נוכחותו הפיזיים, על בסיס הכלל ההלכתי ״שלוחו של אדם כמותו״ . השליחות הוא בפיקציה המשפטית, המאפשרת לראות את פעולתו של השליח כאילו התבצעה על ידי המשלח . אלא שכלשונו של ויגודה בעניין, ״לא ברור מה טיבה של פיקציה זו ומה מנגנון פעולתה . האם רואים את השולח כמי שפועל בעצמו באמצעות שלוחו כעין ׳ידו הארוכה׳ ? או שמא רואים את השליח כמי שפועל עבור השולח, והוא כביכול בעל הפעולה, ורק תוצאתה מיוחסת לשולחו ? ״ . שאלה עקרונית זו נידונה על ידי רא״ל בסימן קפח סע׳ ב . הדיון מתפתח מתוך ספק שאותו העלה רא״ל על רקע דין פסלותם של שוטים לשליחות, המובא ב״שולחן ערוך״ באותו הסימן : ״ וראוי לספק היכא דהיה פקח בשעה שעשאו שליח וקודם שגמר השליח שליחותו נשתטה המשלח, מי [ = האם ] אזלינן בתר מעיקרא ובשעה שעשאו שליח פִּקח היה ועומד במקום המשלח, או אזלינן בתר בסוף והרי בשעת גמר השליחות נשתטה המשלח ובטלה שליחות״ ( קצות החושן, סי׳ קפח ס״ק ב ) . שאלתו של רא״ל פשוטה וקולעת : מה יהיה הדין במצב שבו המשלח נשתטה קודם שהשליח ביצע את שליחותו ? ...  אל הספר