ב. נוגע לעצמו ובשביל עצמו

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים קושייתו הראשונה של רא״ל על קביעה זו היא מדיוק בתוספות במסכת כתובות שממנו ניתן להסיק הפוך מקביעתו של ה״שולחן ערוך״ . קושייתו השנייה מפתיעה יותר, כיוון שהיא מבוססת על הסברה בלבד : ״ועוד דאי נימא דלא חיישינן לשמא יתעשר א״כ אם העני הלֹוֶה יעידו קרוביו שפרע השט״ח [ = השטר חוב ] והשתא כשרין הם, וזה הוא נגד השכל והסברא הישרה״ ( שם ) . הקושיה פשוטה : אם אנו מניחים שבכל מקום שבו אין נגיעה עכשווית בעדות, הרי שבכל מצב שבו הלוֹוה הוא עני ואין לו מה לשלם, יכולים קרוביו להעיד בעדו ולטעון שפרע את כל חובותיו, שהרי כרגע בכל מקרה אינו יכול לשלם וממילא אין הם נוגעים בעדותם . אפשרות כזו, שיש בה פתח גדול לעוול, נראתה לרא״ל כאפשרות מנוגדת ל״שכל ולסברא הישרה״ . לאור זה, הציע רא״ל הבחנה דקה : ונמצא לפי מ״ש תרי גווני נוגעים הם : האחד הוא נוגע אשר מעיד לעצמו ובזה הענין לא פלוג בין יש לו עכשיו בין אין לו עכשיו מכל מקום כיון דלעצמו הוא מעיד ופסולו מן התורה לעולם אינו מעיד . והשני היכא דאינו מעיד על עצמו אלא בשביל עצמו שיהיה הנאת שכר מזה, וזה פסולו מדרבנן לבד, אז אם שכרו קרוב פסלוהו חכמים אבל אם...  אל הספר