א. מדוע נוגע פסול לעדות?

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 0 מטרתו היא לא להיקרא רשע ? הש״ך ( סי׳ לז ס״ק א ) ציטט את דבריו של מהר״ם לובלין, בן דורו הצעיר של ה״לבוש״ : ״וכי חשוד אינש להעיד שקר שהיא עבירה חמורה בשביל שלא יהא לוה רשע ולא ישלם ? ״ . תשובתו של מהר״ם לובלין מובילה לעמדתו של ה״לבוש״ : הפסול אינו תוצאה של החשש שישקר אלא של עצם העובדה שהוא נוגע בדבר . האדם אינו חשוד שישקר, אבל עצם העובדה שיש לו נגיעה מסוימת בעדות כבר פוסלת אותו מלהעיד . אף על פי שהש״ך הביא טעם לעמדתו של ה״לבוש״, הוא עצמו מזדהה עם עמדתו של הסמ״ע, ונימוקו עימו : ״ומ״מ אין זה עיקר, דנוגע לאו כקרוב הוא , דהא קרוב פסול להעיד אפילו לחובה , ונוגע כשר להעיד לחובה ״ ( ש״ך, חושן משפט, סי׳ לז ס״ק א ) . הראָיה ברורה : אם אכן פסול הנוגע הוא מדין קרוב, מדוע הוא כשר להעיד לחובה ? הרי קרוב פסול להעיד גם לחובה ! מכאן מסיק הש״ך שפסול נוגע הוא אכן משום החשש שישקר . כדי לתרץ את קושיית מהר״ם לובלין מן הגמרא בבבא בתרא הביא הש״ך את הסברו של ר׳ יוסף מיגאש, שאותו הוא מצטט מתוך דברי רמב״ן על הסוגיה : וכ״כ הרמב״ן בחידושיו וז״ל, לא ניחא ליה לשוְיה נפשיה לוה רשע ולא ישלם, קשיא ל...  אל הספר