ב. החזרה אל התלמוד

פרק שישי : מאפייני הלמדנות ב״קצות החושן״ – עיון בהלכות עדות 05 כפי שראינו, במאה הט״ז נשענה התנגדותו של המהרש״ל למפעלו של ר׳ יוסף קארו על מרכזיותו של התלמוד הבבלי . התלמוד הוצב כטקסט המחייב היחידי, כאשר כל חכם יכול להוכיח את עמדתו באופן ישיר מן התלמוד ואינו חייב לציית 8 התודעה של הישענות על התלמוד פתחה אפיקי פסיקה חדשים לפוסקים שלפניו . ויצירתיים והייתה מהופכת לזו של ר׳ יוסף קארו, שתפיסת ההלכה שלו הייתה מעוגנת בספרות הפּסַק הענפה שלפניו וכבולה אליה . גישה זו המשיכה לפעֵם בין תלמידיו של המהרש״ל, והובילה להמשך עיסוק אינטנסיבי בתלמוד ובמפרשיו, לצד התעצמות השפעתו של ה״שולחן ערוך״ כספר פסיקה מרכזי . בפרק השני תיארנו את התפתחותם של נושאי הכלים לחושן משפט כתגובה לקנוניזציה הכפולה בבית המדרש, שהציבה את התלמוד ואת ה״שולחן ערוך״ זה לצד זה . גם בהמשך, החזרה הפונדמנטליסטית אל התלמוד כטקסט מכונן אפשרה חידוש של אפיקי לימוד וחשיבה . במאה הי״ח התחדשה הפּנייה אל התלמוד כמוקד לעיסוק פרשני 9 כזכור, ריינר כרך ואינטלקטואלי, גם אם הוא לא היה מכוּון לפסיקה הלכה למעשה . תהליך זה בהדפסתו המאוחרת של הספר ״ים של ...  אל הספר