שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 00 ולכן נראה לענ״ד בזה לפי מ״ש בסימן ל״ד סק״ד בהא דקי״ל הודאת בע״ד [ = בעל דין ] כמאה עדים אינה משום מתנה כמו שעלה על דעת מוהר״י ן׳ לב [ ספר א, סי׳ יט ] , אלא עיקר הטעם משום דהתורה האמינה לכל אדם על עצמו כמאה עדים על אחרים ( קצות החושן, סי׳ רמא ס״ק א ) . כזכור, המקור לחידושו זה של רא״ל נעוץ בדברי רש״י בסוגיה בקידושין סה ע״ב שאנו עוסקים בה כאן : וע״ש שכתבנו דאבוהן דכולהו ״כי הוא זה״ ( שמ׳ כב, ח ) דכתיב במודה במקצת, וכמ״ש [ = וכמו שכתב ] רש״י [ קידושין ] דף ס״ה [ ע״ב, ד״ה הודאת בעל דין ] הודאת בע״ד [ = בעל דין ] כמאה עדים דכתיב ״אשר יאמר כי הוא זה״ ( שמ׳ שם ) , הרי שסמך על מקצת הודאתו עכ״ל ( שם ) . על בסיסו של חידוש זה בנה רא״ל את טיעונו, כאשר הוא הופך את הנחת היסוד : למעשה, אין כלל הבדל בין אישות לממונות . תפקידם של העדים, גם בממונות וגם 0 בניגוד לפרשנים רבים אחרים, שראו באישות, אינו טקסי אלא משפטי-אינפורמטיבי . פער מהותי בין עדי ממונות שנועדו לבירור הסיטואציה לבין עדי אישות שנתפסו רא״ל מציע לראות את המערכת כולה כמכלול אחד, שבו אין הבחנה כ״עדי קיום״, בין בירור לבין קי...
אל הספר