א. ספקו של ר׳ יוסף בן לב

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 9 שנטלו שכר להעיד, ונסתפק השואל אי הוו פסולים מדאורייתא או מדרבנן״ ( ר׳ יוסף בן לב, שו״ת מהר״י בן לב, חלק א, סי׳ יט ) . ברור לשואל שהעדים שנטלו שכר פסולים, אלא שהוא אינו יודע האם פסולם מדאוריתא או מדרבנן, ויש לכך נפקא מינה לשאלה האם להצריך את הנערה לקבל גט לחומרא או לא . לאור דברי הר״ן שהובאו לעיל, התשובה לשאלה נראית פשוטה : ולכאורה נראה מילתא דפשיטא דהנוטל שכר להעיד עדותו דלא הוי אלא פסול מדרבנן , דמשנה שלמה שנינו בבכורות פר׳ עד כמה [ משנה, בכורות ד, ו ] – הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותיו בטלים, וקאמר בגמרא [ בכורות כט ע״א ] : מנא הני מילי, אמר רב דאמר קרא ״ראה לִמַדתי אתכם״ וגומר, מה אני בחִנם אף אתם בחִנם . וכתב הר״ן ז״ל בסוף האיש מקדש [ כג ע״א בדפי הרי״ף ] וזה לשונו : וכתב הרמב״ן ז״ל שנראה שאינו ככל הפסולים מדבריהם . . . שאין זה פסול לא מתחלתו ולא בסופו אלא שכל זמן שהוא נוטל שכר קנסוהו חכמים לבטל מעשיו משום דקא עבר על מה אני בחִנם אף אתם בחִנם עד כאן לשונו ( שם ) . אלא שעמדה זו הייתה קשה בעיניו של מהר״י בן לב : וצריך לעיין, דנראה מדבריהם דהנוטל שכר להעיד ל...  אל הספר