פרק חמישי : הלכות דיינים ושאלת הסמכות 77 5 בעקבות דברי התוספות הסביר רא״ל כי האפשרות לדון בדיני בעל חוב מצוה״ ) . הלוואות איננה נשענת אלא על היכולת של בית הדין לכפות על המצוות, מעין חובתם לכפות מי שאינו רוצה ליטול לולב או לתת צדקה . האפשרות לכפות על המצוות נתונה רק בידיו של בית דין, וממילא על מנת לדון בדיני הודאות והלוואות יש צורך בסמכות שאותה אפשר להבין רק בהתבסס על גדר ״שליחותייהו״ . ההשוואה כאן חוזרת על מה שראינו ומקצינה את עמדת רא״ל : בעיניו אין הבחנה בין המערכות השונות . כשם שהדין בדיני ממונות זהה לפסק באיסורים, כך גם הכפייה בדיני ממונות נשענת על החובה הכללית של בית הדין לכפות על המצוות, מעין חובתם במצוות לולב או במצוות צדקה . בדיקה של המקורות המאוחרים יותר מלמדת שעמדה זו של רא״ל עוררה התנגדות . בעניין זה כתב ר׳ שמעון שקופ ( להלן : רש״ש ) בספרו ״שערי יֹשר״ : וראיתי בענין זה בקצוה״ח [ = בקצות החושן ] סימן הנ״ל ובנתיבות דברים שאינם מתקבלים לי, . . . אפילו למ״ד [ = למאן דאמר ] שעבודא לאו דאורייתא, שֶכֹח כפיית בי״ד בזה הוא משום מצות פריעת בע״ח, ככפיית עשיית סוכה ולולב, מ״מ [ = מכל מקו...
אל הספר