ג. בין ממונא לאיסורא

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 7 8 בעוד תחומי האיסורים שייכים באופן מובהק למרחב הדתי שבין נפרדים זה מזה . אדם לאלוהיו נתפסו דיני הממונות כשייכים למרחב האנושי, ההסכמי . ההשוואה שעשה רא״ל בין שני תחומים אלו, כדבר פשוט ומובן מאליו, היא השוואה מפתיעה 9 ומרחיקת לכת . נראה שעל רקע הדברים הללו ניתן להצביע על הקבלה בין תמורה זו ביחס לדיני הממונות לבין השינוי בסמכותם של בתי הדין . גם אם סמכותו של בית הדין הקהילתי נשמרה, היא כבר לא הייתה יכולה להמשיך ולהישען על הסמכות הריאלית, שנשללה על ידי השלטונות . הדבר היחיד שיכול היה להמשיך ולכונן סמכות זו באופן פנים- קהילתי הוא ההיררכיה של הידע . המבנה הקהילתי, שהציב את אב בית הדין או את הרב כמוקדי כוח בקהילה, יכול היה להישען מעתה רק על סמכותם התורנית, שנשענה על היות הרב ״איש חכם שבקי בדינין״ . גם אם המשיכו חברי הקהילה לפנות אל הרב בשאלות הלכתיות הנוגעות לתחומי חושן משפט, שאלות אלו נתפסו כעת בתוך הקונטקסט הרחב של ספרות ההלכה כשאלות של ידע הלכתי גרידא, ולא כהזדקקות לסמכות של הכרעה וכפייה . הזדקקות לרב בשאלה בענייני חוזים התבססה מעתה על אותה תודעת סמכות שבה פנו אליו בשא...  אל הספר