א. בין דין לכפייה

פרק חמישי : הלכות דיינים ושאלת הסמכות 69 הודאות והלואות מן התורה בעינן שלשה מומחין . . . ובש״ך [ ס״ק א ] הקשה על 5 ( קצות החושן, סי׳ ג ס״ק א ) . הרמב״ם מסוגיא הנ״ל בהמשך פונה רא״ל לתירוץ עמדתו של הרמב״ם . באופן שבו מתנהל הדיון בסימן זה, תירוץ עמדתו של הרמב״ם מתפרש כהזדהות עם עמדתו של הסמ״ע בפרשנות דבריו של ה״שולחן ערוך״, ולמעשה, כפי שעוד נראה להלן, כהבעת עמדתו האישית של רא״ל בעניין זה : ״ונראה ליישב לפי מה שמבואר מדברי תוס׳ [ פות ] דאפילו נימא דמן התורה בחד סגי לדון, אבל עכ״פ בדיני כפיה ודאי צריך מומחין״ ( שם ) . בתשובתו כאן השתמש רא״ל בדברי התוספות בסנהדרין . התוספות התקשו 6 בין הסוגיה בסנהדרין לזו שבגיטין – בעוד בסנהדרין בסתירה נוספת שהוזכרה לעיל למדה הסוגיה את הצורך במומחים מן הכינוי ״אלהים״ הניתן לבית הדין, הסוגיה בגיטין לומדת את אותו הצורך מפסוק אחר – מן המלה ״לפניהם״ : ״וז״ל תוס׳ [ פות ] ריש פ״ק דסנהדרין [ ב ע״ב ] ד״ה ליבעי נמי מומחין, תימה דהכא משמע דממעט הדיוט מדכתיב ׳אלקים׳ ( לפי שמ׳ כב, ז ) ובפרק המגרש [ גיטין פח ע״ב ] ממעט להו מדכתיב ׳לפניהם׳ ( שמ׳ כא, א ) ולא לפני הדיוטות״ ...  אל הספר