פרק חמישי : הלכות דיינים ושאלת הסמכות 57 ובראותי אני יעקב בן הר״ר אשר כי בעוונונינו חרב מקדשינו ובטלו כל אלה, ואין לשכה ואין סנהדרין, ולא בירה ולא פרהדרין, אין מלך ולא שרים, לא שועים ולא חורים, לא שופטים ולא שוטרים, לא נביא ולא אורים, לא כהן ולא מורים, ואין שופט צדק גם אפסו מחזיקי בדק, אך פרצות ולא גדרים, עקוב ולא מישרים, עקלקלות ולא ישרים, חֹשֶך ולא מאורים, אופל ולא נהורים, צלמות ולא סדרים . השופטים נשפטים, השוטרים נשטרים, העוצרים נעצרים, העוזרים נעזרים, התומכים נתמכים, הסומכים נסמכים, המושיעים נושעים, המוכיחים נוכחים, איש הישר בעיניו יעשה ומי יאמר לו מה תעשה, יצוא יצא לו מאם הדרך וקלקל, על כן יצא המשפט מעוקל . חורבן הבית ואובדן הסמיכה והסנהדרין נכרכו בדברי ר׳ יעקב בן-אשר בבלבול הסדרים בקהילה בספרד של המאה הי״ד . קו ישר מחבר בדבריו בין אובדן הסמכות ההיסטורי לבין הסיטואציה המקומית של שבירת ההיררכיה בתוך הקהילה היהודית עצמה . את שאלת הסמכות יש לבחון בעת ובעונה אחת ממספר כיוונים : ראשית, מה הייתה הסמכות הממשית של בית הדין ? האם הייתה לו יכולת לכפות את עמדתו ? מיהו שהעניק לו יכולת זו ? הש...
אל הספר