ז. ״קונטרס הספקות״

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 08 ולי מה יקרו אמרותיו הטהורות ומה עצמו ראשיהן, בו אסף כל לשונות הראשונים והאחרונים ממה שדברו בהאי ענינא, כמעט שלא העלים לשון אחד מהמחברים שקדמוהו שלא הביאו או רמז עליו בטביעת עינא, ובחכמתו הנפלאה וסברתו הישרה מסיר מהם כל מכשול וסתירה, ומי אני לספר הודו, הלא כל הארץ האירה מכבודו, אבל עדיין השאיר אחריו פרט ועוללות, כאשר בעיני ראיתי ומצאתי שבח לשמו נורא תהילות . ואמרתי להעלות פה הדברים אשר חנני השם יתברך ויתעלה בהאי מילתא, להעיר לב המעיין לבד ולא לפסוקי הלכתא ( רי״כ, קונטרס הספקות, הקדמה ) . מרכזיותו של נושא הכרעת הספקות הייתה ברורה לרי״כ, והוא התפלא על כך שהש״ך 56 הניסוח בפתיחה, כדרכם של מחברים, הוא מינורי הוא היחיד שחיבר ספר בעניין . ביחסו למטרת החיבור : לאסוף את ה״פרט והעוללות״ שהשאיר אחריו הש״ך ולהעיר את לב המעיין . אלא שההמשך מלמד על המחלוקת הבסיסית שבין רי״כ לבין הש״ך : ״וקראתיו קונטריס הספיקות על שם עניינו . וגם להיות שרואה אני שהרב ז״ל מאלים [ = מחזק ] כח התפיסה בכל כוחו ואונו . ובעניותי איפכא מסתברא וכסייעתא דרבי חנניה [ בבא מציעא ו ע״ב ] הספקות נכנסים לדיר״ (...  אל הספר