פרק שלישי: ״שב שמעתתא״ – על ציר הספקות האשכנזי

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 8 כפי שנראה, ראשיתו של ציר הספקות האשכנזי קודמת לחיבורו של ה״שולחן ערוך״ והיא חוזרת עד למאה הט״ו ולמתח שבין ראשונים ואחרונים . משם נמשך הדיון עד לסוף המאה הי״ח ואף לאחר מכן . במרכז החיבורים שנעסוק בהם עומדת שאלה בדיני ממונות : האם במצב של מחלוקת הפוסקים יכול אדם לתפוס ממון המוטל בספק ולטעון שאין להוציא מידיו את הממון, על בסיס השיטה המתאימה לעמדתו ? טענה זו, המוּכּרת בספרות ההלכה כטענת ״קים לי״, עומדת במוקד דיוננו . סיומו של הציר שנציג כאן הוא בשני חיבורים תאומים לכאורה, ״שב שמעתתא״ והחיבור ״קונטרס הספקות״, שחיבר אחיו של רא״ל, ר׳ יהודה הלר . אומנם, כאמור, לא היה זה סיומו הממשי של העיסוק האשכנזי בספקות . מספר חיבורים הוקדשו לעניין הספקות גם לאחר ״שב שמעתתא״ . המרכזי שבהם, הבנוי כמעט בתבניתו של ״שב שמעתתא״, הוא ספר ״שערי יושר״ לר׳ שמעון שקופ, שנחשב לספר למדנות מרכזי . בחירתו של הרב שקופ לבנות את חיבורו בתבניתו של ה״שב שמעתתא״ מלמדת על השפעתו הרבָּה של החיבור בחוגי ישיבת טלז . עם זאת, כפי שאטען להלן, בעינַי הספר ״שב שמעתתא״ מסמן שלב חדש בתוך שרשרת חיבורים זו . כמו הספר ״...  אל הספר