שָׁמַיִם חֲדָשִׁים 48 האחרון לתופעה דומה היא החיבור ״משנה ברורה״ לר׳ ישראל מאיר הכהן מראדין . מקומו של חיבור זה כחיבור עצמאי שמור לו במדף ספרי ההלכה, ובעיני הלומד הממוצע הוא איננו נתפס כפרשן חלקי של ה״שולחן ערוך״ אלא כספר פסיקה עצמאי . יש להניח כי כך נתפסו גם החיבורים הראשונים שראו אור כספרי פסיקה שנתחברו סביב ה״שולחן ערוך״ . אומנם, לאט לאט התרבו החיבורים העצמאיים השונים שהתחברו סביב חלקיו של ה״שולחן ערוך״ . בין הפירושים הללו נוספו גם פירושים לפירושים : חיבורים שמטרתם הייתה לפרש לא את ה״שולחן ערוך״ עצמו אלא את אחד מן המפרשים הקודמים להם . אז התפתח תהליך הפוך, כאשר נאספו החיבורים השונים יחד וסודרו על סדר הדף של ה״שולחן ערוך״, כאשר הם מעוצבים כולם מסביב לטקסט הבסיסי של ה״שולחן ערוך״ . חוקר הטקסט הצרפתי ג׳נט ( Genette ) טבע את המונח ״ארכיטקסטואליות״ כמונח 8 ברקע שבא לתאר את הסטרוקטורה של מערכות היחסים שבין הטקסט וסביבתו . הדיון שלפנינו חשובה התובנה שלו, לפיה מבנה זה, כמו גם מרכיבי משנה נוספים בספר, שהוא כולל במושג ״פאראטקסט״ ( Paratext ) , הם כולם חלק מעיצוב האופן שבו הספר מציג את עצמו בפ...
אל הספר