214 | נ דודי מחש בות למידה מחוויות מדומות . חלק גדול ממה שמאוחסן לנו בזיכרון הוא תוצאה של חוויות ממשיות, אבל חלק ממנו הוא גם תוצאה של חוויות דמיוניות ותרחישים מדומים . זה נפלא שאיננו חייבים לחוות כדי ללמוד . הייתי ממליץ לזכור את התרחישים הדמיוניים הללו, אבל אנחנו זוכרים אותם בין שנרצה ובין שלא . המחקר שערכתי על האפשרות שהמוח שומר גם זיכרונות מחוויות דמיוניות, אף על פי שהן לא התרחשו מעולם, התחיל לפני זמן מה בטיסה . עיינתי במאמר, ומחשבתי נדדה עד שנתקלה בדלת החירום, שעוררה את ההדמיה הבאה : מה אם הדלת תיפתח לפתע כשאנחנו באוויר ? אני אצטרך מצנח . אולי אוכל להשתמש בשמיכה של המטוס שעל ברכי, אבל לא אוכל להחזיק בה ברוח החזקה — צריך שיהיו בה חורים . אוכל להשתמש בעט שלי כדי לחורר אותה, וכן הלאה . בזכות סימולציות מעין זו, ככל שהן בלתי סבירות ומצחיקות בכל פעם מחדש, שמור לי עכשיו בזיכרון תסריט של חוויה דמיונית, שיהיה מועיל אם אי פעם יתרחש האירוע הבלתי סביר הזה . אנחנו עושים זאת לעתים קרובות, במצבים סבירים הרבה יותר . נדידת מחשבות מכוונת למחצה . אף על פי שאין ביכולתנו להורות למחשבותינו לאן לנדוד, אפש...
אל הספר