156 | נ דודי מחש בות על העבר ולספקולציות על העתיד, ותוביל את תודעתה לסוב סביב דאגות על מה שחושבים עליה חבריה ולהרהר בילד החמוד מהכיתה . תודעה דוממת אינני אדם דתי, אבל אני לא עובד ביום הכיפורים . לפני כמה שנים, לקראת כניסת הצום, ניסיתי במהירות לסיים לכתוב כמה פסקאות, אך במקום זאת מצאתי את עצמי מביט מבעד לחלון בירח שכבר נראה בשמים . אמרתי לעצמי שאסיים עוד פסקה אחת במהירות ואבלה את חצי השעה שנותרה עד כניסת הצום בהתבוננות בירח היפהפה . סיימתי, סגרתי את המחשב הנייד, פתחתי את החלון לרווחה, כיוונתי את הכיסא והתיישבתי להקדיש את הדקות הבאות להנאה מן הירח . מהר מאוד הבנתי מה שבעצם ידעתי אך סירבתי להכיר בו : לא אצליח להישאר עם הירח . מחשבותי נדדו כמעט מיד . נישאר עם דוגמת הירח בעודנו בוחנים את המסלולים הפוטנציאליים שמחשבתנו יכולה לבחור . יש כמה תרחישים אפשריים . בראשון אנו מביטים בירח, או בכל מטרה אחרת, למשך שנייה או שתיים, ואז, בלי להרגיש, חוזרים לחשוב על הדבר האחרון שהעסיק אותנו, כפי שהוא מאוחסן בזיכרון העבודה שלנו — הפסקה שרציתי לכתוב, חופשה מתוכננת או סתם התרפקות על זיכרונות ילדות מהצום . בתר...
אל הספר