מדיטציה, מוח ברירת המחדל ואיכות החוויה | 137 תכול עיניים, הנקטע מדי פעם על ידי קול המואזין שהגיע מהכפר הערבי הסמוך . אילו צירופים מופלאים החיים יכולים לזמן . להתעורר ולישון בשעות שלא הכרתי ( חמש בבוקר ותשע וחצי בערב, בהתאמה ) , לאכול אוכל טבעוני, לישון במיטת קומתיים, לחלוק חדר עם שלושה זרים שעירים ולהשתמש כולם בחדר שירותים אחד בסוף המסדרון — מה יכול להיות טוב יותר ! תרגלנו בסבלנות שעות ארוכות של ישיבה שקטה, עמידה שקטה, הליכה שקטה ( ואטית להחריד ) ושכיבה שקטה . בתחילה שנאתי את זה . אבל באותו שבוע יחיד של שתיקה למדתי יותר על חשיבה בכלל, ועל החשיבה שלי בפרט, מאשר בכל שנותי כחוקר מוח . כשהמדריך אמר לנו "להתבונן" במחשבות שלנו, חשבתי שזה מגוחך . ניסיתי — ובמהרה למדתי להתבונן במחשבותי . כל שנדרש היה שיתוף פעולה ושינוי פרספקטיבה . אחרי שאנחנו מתחילים להתייחס למחשבותינו, מהר מאוד נעשה לנו ברור שאנחנו בצרה צרורה . המחשבות רצות, נדחפות, נדבקות, מציקות וגדלות עוד ועוד . לכן המיומנות הבאה שיש ללמוד היא לסייע למחשבות הללו לנוע הלאה, להפוך אותן לאורחות ולא לדיירות קבע במרחב העבודה המנטלי והרגשי שלנו ...
אל הספר