229 פרק שנים עשר : פרשנות התורה 229 זכותם של הדרשנים ושל פרשני המקרא להציע פירושים חדשים לתורה זכתה לכבוד רב לכל אורכה של ההיסטוריה היהודית . בעוד שהמקום החשוב של התקדים בפסיקת ההלכה צמצם באופן ניכר את האפשרויות שניצבו בפני רבנים בדורות המאוחרים, הרי שבמחוזות האגדה ופירוש המקרא המצב היה שונה למדי . מִשנֶה כבוד 4 הקובע שניתן לקרוא אותה בדרכים רבות . ניתן לעיקרון ״שבעים פנים לתורה״, בחסידות החירות הדרשנית עברה שינוי שהתבטא בשתי דרכים משמעותיות : לפי הדרך הראשונה, החירות נתפסה באופן נרחב כ חובה . כל דור ודור חייב שתהיה לו גישה והבנה משלו של התורה, ועל מנהיגיו מוטלת החובה למלא את הצורך הזה . לפי הדרך השנייה, הסמכות לפרש מחדש עברה מתלמידי החכמים אל הצדיקים . מעתה הסמכות לפרש מחדש את התורה לא הוקנתה לרבנים בשל בקיאותם וחריפות שכלם, או בגלל דבקותם בדעת הרוב, אלא דווקא בשל יראת השמים האישית והדבקות בקב״ה, שהיו ערכים שאפיינו את הצדיק או את ה״רֶבֶּה״ יותר מאשר את הרב . הנה דבריו של ר׳ אפרים מסדילקוב, נכדו של הבעל שם טוב, על הפסוק ״ואת שעיר החטאת דָּרֹש דָּרַש משה״ ( ויקרא י, טז ) : דאיתא במסורת ...
אל הספר