209 פרק עשירי : תענוגי שמים וארץ בחיים של עבודת ה׳ 209 7 ייתכן מאוד שר׳ לוי יצחק חש שישנה להגביר את ההתלהבות של חיי הדת שלנו . סכנה באימוץ חם כזה של התענוג הארצי . אם נותר ספק כלשהו באשר לדעתו השלילית למדי של רל״י באשר להדגשה היתרה של ערכה של עבודת ה׳ בגשמיות אצל מורים אחרים, הרי שהוא מבטא אותה באופן שאינו משתמע לשתי פנים בפתיחה לפירושו על שיר השירים : ובאמת שהצדיקים האמיתים הם עובדים את בוראם אף באכילה ושתיה ושינה, אלא שאין זה עבודה שלימה, רק [ כדי לעבוד עבודה שלימה, יש ] לדבק נפשינו ורוחינו ונשמותינו יתברך בתפלה ושירות ותשבחות . ושמו [ ״תפילה״ ] מוכיח עליו שתפלה הוא לשון דביקות כידוע . [ . . . ] זה שלימות העבודה, מה שאין כן 8 באכילה ושתיה ושינה . אצל ר׳ מנחם נחום ובמקומות נוספים ניתן למצוא עמדות מנוגדות בתכלית : הצורה הגבוהה ביותר של עבודת ה׳ היא זו של העבודה בגשמיות, שכן רק היא מערבת את העבודה המהותית של העלאתו והתמרתו של העולם החומרי, שהיא המשימה היסודית שבעבורה נבראו בני האדם ( ובעיקר – ישראל ) . אנו ניצבים כאן בפני השאלה המורכבת של עמדת ר׳ לוי יצחק ביחס לעולם הזה ולאלו שחיים בו ....
אל הספר