פרק שביעי: המיסטיקן והתחייה הדתית

מליץ טוב : חייו והגותו של ר׳ לוי יצחק מברדיטשב 144 הטקסט מוצג כפירוש על האל״ף הקטועה או הסדוקה, האות שלא כל חלקיה מחוברים לגמרי, הנמצאת לפעמים בבדיקת ספר תורה . הדרשה מתארת תיאור עדין ביותר של האל, אלופו של עולם, כנמצא אף הוא במצב כזה, אך מתוך כוונת מכוון : האחד הוא אל״ף סדוקה . האל״ף הזו מייצגת את האין סוף, האל הטרנסצנדנטי לחלוטין והבלתי ניתן לתפיסה . האל הקדמון הזה, שנמצא למעלה מכל תיאור, הכלול בעצמו לגמרי, אִפשֵר לעצמו ״להיסדק״ על מנת לברוא את הישות שתהיה לנו לאב, שתוכל לבטא את המידות האלוהיות, שתוכל לאהוב אותנו, לשאוב מאיתנו תענוג ולעמוד עימנו בקשר . הקב״ה נקרא ״סיבת הסיבות״ ו״עילת העילות״ משום שהוא אִפשֵר או גרם את ה״סדיקה״ הזו . אותו האל שהוא האל״ף הקדמונית לא נזכר בתורה, וזו הסיבה שהיא נפתחת באות בי״ת . ההתבוננות באל שמעבר לאל היא עבירה על הצו הקדום ״במופלא ממך אל תדרוש״ . מצד אחד, תורה נועזת זו עשויה להיתפס כחזרה פשוטה על רעיון קבלי מוכר היטב . התפיסה שלפיה האין סוף, מקור החיים, לא נזכר בתורה, נמצאת כבר בקבלת המאה 4 האל של התורה הוא ישות אלוהית מואנשת ובעלת רצון, שאליה השלוש עש...  אל הספר