214 צבי טאובר פי מנהג מסורתי . לפי אותו מנהג עליהם לבקש תחילה את הסכמת הנער למותו, ואילו הוא אמור - שוב, הכל על פי המנהג - להשיב להם בחיוב ולהקריב את חייו למען המשך המסע . ב האומר כן אכן מסכים הנער למותו, ובהתאם לכך משליכים אותו משתתפי המסע מן ההר אל העמק . לעומת זאת, ב האומר לא מסרב הנער למות מרצון ותובע במפגיע ממשתתפי המסע האחרים להשיבו הביתה . ואכן הם עושים כרצונו, בהבינם שאין לדבוק בנוהג העתיק המסורתי רק מכיוון שהוא "נוהג עתיק", ובמקומו הם מאמצים לעצמם - ולכאורה גם לנו הצופים - נוהג חדש, שעל פיו חייבים תמיד "לחשוב מחדש בכל מצב חדש" . 1 . הנער האומר 'לא' על דבר אחד, כמדומני, אין חולקים באשר למחזה האומר כן והאומר לא מאת ברכט - על היראותו, אולי יומרתו, החינוכית . האומר כן בגרסה הראשונה, "אופרת בית – ספר" מאת ברכט ווייל ( עדיין בלא שינוי הטקסט על ידי ברכט והתוספת המאוחרת קמעא של האומר לא ) , הועלתה ב – 1930 כ – 100 פעמים בבתי – ספר תיכון 2 אבל ושימשה מוקד לדיונים בין התלמידים שנחשפו לה ובינם לבין המורים . כשאני חושב וחוזר וחושב על המחזה בכללו, קשה לי לגבש דעה מוצקה באשר לַתוכן החינוכי ...
אל הספר