הדיון על מוזיקה ומילים באופרה 'קפריצ'ו' של ריכרד שטראוס 191 מתרחב משפט 13 לשש תיבות, והמשפט האחרון, ,14 נפרס על פני שבע תיבות, כששלוש המלים האחרונות, המונוסילאביות, כל אחת מהן מקבלת תיבה שלמה כיאה לסיומת דפיניטיבית . ראינו אפוא כי שטראוס מכנס את מבנה הסונט הפטררקי מ – ABBA - ABBA, CCD, EED למבנה של ABAB, CC . החלוקה לחמש תיבות לשורה מרמזת, תיאורטית, להתייחסותו אל המבנה הפנטמטרי של השורה הדקסילאבית . אבל בפועל, בתוך המסגרת המחומשת, הקצאת התיבות להברות היא חופשית עד כדי טשטוש תדיר של קו התיבה באמצעות "קדמות מדומות", סינקופות ומתיחות אגוגיות . מכאן, ששטראוס לא רק פותח את המבנה השירי של הסונט, אלא הוא פותח גם את הצורה המוזיקלית בעודו שומר על מראית עין של מבנה פחות או יותר סגור . הוא מכפיף את הצורה המוזיקלית לאינטונציה הדרמטית, שלכאורה אינה ממאפייני הסונט הפטררקי הבנוי למשעי, שצורתו אדישה כמעט לחלוטין לתוכנן של המילים, ולא כל שכן לפאתוס הדרמטי . גם בהקראת הסונט נתון המקריא בסד הצורה ; המשקל, החרוז והמבנה חייבים לבוא לידי ביטוי באופן ברור . למשל, כשמדובר על הצזורות הפנימיות כמבטאות את הלחץ ה...
אל הספר