150 מירה זכאי שאליו אנו מועברים עם הביצוע וההאזנה . הקול משמש אותנו מרגע לידתנו, ובאמצעותו אנחנו בעצם "עושים" מוזיקה כל החיים, מרגע הלידה ועד המוות . אנחנו משמיעים קול כתינוקות או מדברים בבגרותנו באינטונציות שונות, המבטאות קשת רחבה של רגשות ומצבים רגשיים, והוא אמצעי ההבעה והתקשורת הראשוני שלנו . הקול מופק מהגוף בלא תיווך של כלי, דבר המקנה לו עוצמה רבה אך גם רגישות מיוחדת, בהיותו ראי הנפש, מעין טביעת אצבעות שלה . על אורפיאוס, שנחשב לאבי המשוררים והמוזיקאים, מספרת האגדה כי עצים ואבנים הקשיבו לו, וגם נהרות שינו כיוון בהשפעת קסם קולו ושירתו . בכיתת השיר האמנותי שלימדתי הייתי מבקשת מכל התלמידים להתמודד עם אותו השיר או אותה קבוצת שירים . בזמן העבודה והדיון בביצוע ובפרשנות מתברר לנו שכל אחד מוצא את הגוון והתזמון שלו על פי אישיותו וסוג הקול : שיר של שומאן יקבל מאפיינים שונים מאוד אצל סופרן דרמתי או לירי, או אצל קול מצו – סופרן, אלט, בריטון או טנור . על הפרשנות המסוימת ישפיעו גם המשקל היחסי של הקול, הגוון שלו ומנעד התנודות הטבעי שלו ; גם תחושת הזמן של המבצע, וכמובן התפיסה הרגשית והאינטלקטואלית ...
אל הספר