שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ . וְהַחַגִִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָָּׁנָה הַנִִּפְלָאוֹת [ . . . ] מילים אלה משירה של זלדה ( 1985 ) מתארות משהו מהחוויה הפנימית המתלווה חרישית לזוגיות רוויה באהבה, בטוב ובאכפתיות . בני אדם הנמצאים במערכת זוגית משתרגים במהלך הזמן האחד באחר ומתחילים להרגיש שה''אני'' הופך יותר ויותר להיות קשור ב''את / ה'', כחלק מיחידת "אנחנו" משותפת, המכונה בשפה הפסיכולוגית "מיזוג' ( Fusion ) . ביטוי סימבולי לחיבור זה אפשר לראות כשבני זוג בוחרים להותיר את שם משפחתם המקורי ולהשתמש במקף מחבר כדי להצמיד אליו את שם המשפחה של בן / בת זוגם . המקף המחבר "קושר" ומצמיד את שני השמות מבלי לרווח את האחד מהאחר, כמבקש לסמן הן לבני הזוג והן לסובבים את המערכת החדשה שהשניים בחרו ליצור . אף על פי שזלדה המשוררת לא התכוונה לכך, מילותיה בהמשכו של השיר מתארות את החוויה המתלווה לפרידה של בני זוג שלהם ילדים משותפים . הן לוכדות את ההבנה העמוקה ש"אני" ו"אתה" נוכחים גם לאחר שה"אנחנו" הזוגי לא קיים עוד . מילותיה מבהירות שעם התפרקות מערכת היחסים הזוגית, "שותפות בהורות" כוללת מלבד שני ...
אל הספר