משה, ב נהנתנות ופיתוי ילדותי | 399 היכן נמצאת החומרנות ? עגל הוא מחסן של ערכים, בעיניו של בוקר ; עגל זהב הוא שלב הביניים בין קניין מוחשי, חיה הניתנת למאכל, לבין הכסף, או הזהב, שהוא בעל ערך מופשט . לסגוד לעגל זהב הוא להיכנע לדבר הקרוב לאהבת הכסף, שבברית החדשה תוגדר כשורש כל רע ( האיגרת הראשונה אל טימותיאוס ו, י ) . אין הבדל גדול בין סגידה לסיפוק החומרי לבין היסחפות אחר גחמה אימפולסיבית 524 הרסנית . אהרן כמנהיג פוליטי נופל טרף לפיתוי, ונענה לדרישות האימפולסיביות של בני עמו כשהוא נוכח שֶקול האלוהות, מפיו של משה, נעדר ושותק . ה' מעדכן את משה במתרחש, ישירות ( שמות לב, ז ) , ואף מבהיר כי הבגידה הזאת מאכזבת אותו כל כך, שהוא שוקל להרוג את בני ישראל . הוא מציע למשה את האפשרות להיות הממשיך היחיד, כמו נוח ואברהם : שהוא וצאצאיו בכל הדורות יהיו, לבדם, בני בריתו . משה דוחה הצעה זאת . הוא מעדיף להעמיד את אחיו במקומו ולהוכיח את עמו . הנביא חוזר למחנה בחמת זעם, מטיח ארצה את הלוחות שאך זה קיבל ושובר אותם . הוא שורף את עגל הזהב, טוחן את שרידיו לאבקה וזורה אותה על המים — בחזרה אל הכאוס שממנו בא . את המים ...
אל הספר