משה, א אלוהים כרוח הנוראה של החופש | 325 מאשר כי בני ישראל לא איבדו את אמונתם . משה בינתיים בגלות, עוסק בענייניו . נראה שהוא מרוצה, לפחות לעת עתה . הוא רחוק מארץ הרודנות והשעבוד . הוא חמק ממגבלות העבר שלו, ממורכבות המורשת הכפולה שלו וממעללי נעוריו . הוא חופשי מסכנת מרדף ונקם, שמח באהבתו, מוקף באנשים המעריצים את האומץ שלו ואשר החליטו לחלוק איתו את המשך חייהם . בקיצור, הוא התבסס בהצלחה כאדם מבוגר, עם כל האחריות הנלווית לכך, וגם עם כל היתרונות . אם לפרט יותר, משה נעשה רועה לצאן יתרו . הרועה במקרא הוא טיפוס של גיבור, כפי שראינו בפרק 3 : הוא צריך להתמודד עם נסיבות קשוחות, לבדו עם צאנו, לפלס לו דרך קדימה, להרחיק זאבים ואריות, ובעיקר, כלשון יחזקאל במשל הרועים שלו ( פרק לד ) , לחזקת את הנחלות ולרפא את החולות, לחבוש לנשברות ולהשיב את האובדות . הטיפול בחלשים הוא סימן ההיכר של סמכות לגיטימית . משה היה לאיש, לגבר, למי שעבר בהצלחה את לבטי המעבר מהאימפולסיביות של הנעורים לאחריות שבבגרות . זהו צעד קדימה, הישג אמיתי — אך עדיין לא מספיק . יום אחד, ברעותו את צאנו במדבר, הוא מגיע "אֶל הַר הָ-אֱלֹהִים 431...
אל הספר