312 | ערך עליון לשנן עיקרון זה ולהרחיבו לגבי עצמו, באומרו את זאת — "מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו וְאַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי . מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׁא אֶת צְלָבוֹוְאֵינוֹבָּא אַחֲרַי אֵינֶנּוּיָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי" ( לוקס יד, כו - כז ) — ואת זאת : "וְכָל מִי שֶׁעָזַב בָּתִים אוֹאַחִים וַאֲחָיוֹת אוֹאָב וָאֵם אוֹ אִשָּׁה אוֹ בָּנִים אוֹ שָׂדוֹת לְמַעַן שְׁמִי — יְקַבֵּל פִּי מֵאָה וְיִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם" ( מתי יט, כט ) . פסל הפיאטה המפורסם של מיכלאנג'לו מקנה לרעיון זה צורה נראית לעין ; זו יצירה שיכולה להיחשב למקבילה הנשית של הצלוב . הפסל גילף יצירת מופת זו, התופסת כיום מקום של כבוד בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, מגוש אחד של שיש, בהיותו בן עשרים ושלוש בלבד . הוא מציג את מרים, אימו הנצחית של המושיע, מתבוננת בשלווה ובענווה בגופו הרצוץ של בנה הבוגר הצלוב . מהי משמעותה של יצירה בלתי-נשכחת זו ? שהאם הטובה מקריבה את ילדהּלהישבר בידי העולם הנורא . מתפקידו של ההורה המק...
אל הספר