240 | ערך עליון האדם, ומציג הנחות יסוד או תנאים אקסיומטיים המאפשרים את חיי האדם בגן עדן : וַיִּקַּח ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ . וַיְצַו ה' אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר, "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּו . ּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" ( ב, טו - טז ) זוהי אותה רוח נעלה, מאוחדת, מונותאיסטית, המטילה על אדם את היכולת והחובה ( הבלתי-מושלמות, כיוון שהאדם טרם קיבל את אשתו ) לסווג את העולם ולסדר אותו ( ההיבט המכריע והאחראי של "וְכִבְשֻׁהָ" ) : וַיֹּאמֶר ה' אֱ-לֹהִים, "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ ; אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּו" . וַיִּצֶר ה' אֱ-לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ . וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה — הוּא שְׁמוֹ . וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה . וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ . ( ב, יח - כ ) רוח ז...
אל הספר