אדם, חוה, גאווה, מודעות עצמית וחטא | 93 בושה ומכאוב . על כן, שאלה פתוחה היא אם הסבל עצמו הוא רק תוצאה של מבנה ההוויה ( של שעבודנו למחלה, לשיגעון, לדחייה חברתית, לזדון ולמוות ) — או שמא הוא גם, או אפילו רק, תוצאה של יוהרה מטופשת ונרקיסיסטית המנסה לבלוע יותר ממה שהיא יכולה להכיל . תארו לעצמכם שהיינו מעומתים עם האנומלי, עם החיצוני או הדחוי, רק במידה הנאותה ; שהיינו מקבלים על עצמנו רק את המשימות שאנו באמת מתאימים להן . תארו לכם שבצד הנשי, היינו מתעקשים — מתעקשות, לצורך העניין — רק על אותם מקרי אכפתיות וטיפול שבהם אנחנו יכולות באמת להיטיב עם הזולת . תארו לכם שבצד הגברי היינו מודים בקוצר ידן של תפיסותינו, בלי להתעקש בדווקנות אנוכית על היקפן הרחב או שלמותן, ובלי להסכים בחופזה לשנות אותן רק כדי להרשים . הרי היינו יכולים אז להתמודד עם אתגרי העולם, נכבדים ככל שיהיו, ברוח המביטה בהם בגובה העיניים ; להתנהל איתם ברוח של משחק רציני, במקום לדבוק בגישה תובענית, מכבידה, ועל כן למודת סבל . מעל לכול, אנו משתוקקים למצוא משהו לשאוף אליו או נגדו . אנחנו מחפשים אתגר ברמתנו, לא תלות תינוקית ; אנחנו מחפשים הרפ...
אל הספר